אי סבילות למזון ובריאותך 

המשורר והפילוסוף הרומי טיטוס לוקרטיוס (99-55 לפנה"ס) טען כי "מזון של אדם אחד יכול להיות רעל של אדם אחר". ואכן, זהו בדיוק המצב במקרה של רגישויות למזון. זוהי תופעה אינדיבידואלית שבה לאדם מסוים קיימת תגובה שלילית לצריכת מזון מסוים.

קיימים שני סוגי רגישויות המעוררות תגובה חיסונית למזון והן:

1. אלרגיה למזונות: קיימת באחוזים קטנים של האוכלוסיה. כמות מזערית של מזון מעוררת את התגובה המתרחשת עד כשעתיים מאכילת המזון. הסימפטומים חריפים מאד ומופיעים בעיקר בעור, במערכת הנשימה ובמערכת העיכול. תבחין העור למזון החשוד הוא חיובי. הטיפול המקובל: המנעות מוחלטת מן המזון הבעייתי.

2. אי-סבילות למזון: קיימת בתפוצה נרחבת באוכלוסיה. הסימפטומים משתנים מאדם לאדם, ובחלק מן המקרים האדם אינו חווה סימפטומים כלל מאחר ונדרשת כמות גדולה של מזון לעוררם. התגובה לאכילת המזון מעוכבת ומתרחשת 2-72 שעות מאכילת המזון, וזה מקשה על קישור התגובה למזון הספציפי. הסימפטומים פחות חריפים, וכל איבר בגוף יכול להיות מעורב. 

לאי-סבילות למזון סיבות מגוונות הכוללות בין השאר: אלרגיה לרכיבים בפירוק המזון במערכת העיכול ברמה מולקולרית, מחסור באנזימי עיכול, על בסיס תורשתי או כתוצאה מאורח חיים מסויים, מחסור באוכלוסית חיידקים טובים במעיים בגלל שימוש מוגזם באנטיביוטיקה וסיבות רבות אחרות.

מערכת חיסון בריאה מבחינה בין חלבונים עצמיים (אותם היא אינה תוקפת) ואנטיגנים שהם חלבונים המצויים על פולשים ומזוהים על ידי מערכת החיסון כחלבונים זרים. כדי לחסל את הפולש הזר, מייצרת מערכת החיסון נוגדן מסוג IgG ספציפי לאנטיגן פולש זה. הפולש מחוסל כאשר נוצר קומפלקס אנטיגן-נוגדן. נוגדנים אלו מהווים כ-80% מכלל הנוגדנים בדם, זמן החיים שלהם ארוך מאד והם היחידים המסוגלים לעבור דרך השליה, מהאם לעובר.

במצב של אי-סבילות למזון מסויים מייצרת מערכת החיסון ייצור יתר של נוגדן IgG ספציפי כתגובה לאנטיגן של המזון הזה, נוצרים קומפלקסים רבים מאד של נוגדן-אנטיגן ומערכת החיסון למעשה מותשת. קומפלקסים אלו גורמים לדלקת תת קלינית או קלינית של הרירית הפנימית במעי הדק. הדלקת גורמת להשטחת הרירית והקטנת שטח המגע בינה לבין תוצרי פירוק המזונות, ובכך נפגעת ספיגתם מהמעי לדם. כמו כן, המעי הופך לדליף באזורי הדלקת, והדבר מאפשר לקומפלקסים נוגדן-אנטיגן, חלבונים שלא עברו עיכול מלא ופסולת לדלוף ישירות לדם. החומרים שדלפו מעוררים תגובה חיסונית מחוץ למערכת העיכול. הם יכולים לגרום להפעלת קולטני כאב, התכווצות שרירים חלקים, בצקות, ריבוי ליחה, הפרעות עיצביות, הפרעות הורמונליות ועוד. ישנם כיום מחקרים רבים הקושרים אי סבילות למזון למספר רב של מחלות כמו: הפרעות קשב וריכוז, היפראקטיביות, אוטיזם, מחלות פסיכיאטריות, פיברומיאלגיה, השמנה, מעי רגיז, קרוהן, קוליטיס, דלקת בוושט, רפלוקס, מחלות אוטו אימיוניות, בעיות נשימה, אסטמה, אטופיק דרמטיטיס, סרפדת כרונית, דלקות פרקים, דלקות אוזניים ועוד. חומרת התסמינים משתנה מאדם לאדם ותלויה גם בכמות המזון הנצרכת.

בארץ קיימת בדיקת דם לאי-סבילות ליותר ממאתיים מזונות, ובה מגלים את נוגדני ה IgG הספציפים בסרום הדם הקשורים למזונות להם האדם רגיש. הטיפול העוקב הוא המנעות מצריכת המזון הבעייתי למשך כשלושה חודשים. אחר כך ניתן בדרך כלל להחזירו לתפריט בצריכה מוגבלת אחת לארבעה ימים. 

המזונות הנפוצים ביותר אליהם קיימת אי-סבילות הינם:

חיטה:  אי-סבילות לחיטה קיימת באחוז גבוה של אנשים שאינם חולי צליאק (הבדיקות לצליאק שליליות). נוגדנים מסוג IgG תוקפים ספציפית את גלוטן החיטה או רכיבים חלבוניים אחרים שבה. 

קזאין: לאחוז גבוה מאוכלוסית העולם ישנה אי סבילות לחלבון הקזאין המצוי בחלב ומוצריו. בדרך כלל הסיבה היא חוסר יכולת המעי הדק לפרק באופן מלא את הקזאין לרכיביו וחדירת הרכיבים הלא מפורקים לדם. מערכת החיסון תוקפת גם חלבונים אלו בעזרת נוגדנים מסוג IgG.

הערה: רגישות ללקטוז (הסוכר בעיקרי בחלב) נובעת ממחסור באנזים לקטאז שתפקידו לפרק את הלקטוז במעי הדק, והיא אינה מתווכת על ידי נוגדני IgG. 

נצטט מספר מחקרים שפורסמו בשנים האחרונות:

1. במחקר שנערך במכון קרולינסקה שבשבדיה ובמרכז לילד ג'ון הופקינס ארה"ב התברר כי ילדים שנולדו לנשים שיש להן רגישות לגלוטן (רמות IgG לגלוטן גבוהות בדם), נמצאים בסיכון גבוה יותר לחלות בסכיזופרניה ובמחלות פסיכיאטריות אחרות. המחקר פורסם ב-  Am. J. Psychiatry (2012).

2. במחקר שנערך במיאמי ארה"ב התברר שכתוצאה מהורדת צריכת המזונות להם נמצאה רגישות בבדיקה לנוגדני IgG של מטופלים בעלי משקל עודף, היתה לאחר 90 יום ירידה משמעותית במשקל, במדד מסת הגוף - BMI, בהיקפי המותניים והירכיים, בלחץ הדם. חל שיפור משמעותי באיכות החיים בהשוואה למצבם בתחילת המחקר. מסקנת החוקרים: בדיקה לאי-סבילות למזונות  היא אסטרטגיה למלחמה במגפת השמנת היתר בארה"ב. המחקר פורסם ב-  Obesity & Weight loss Therapy (2012).

3. במחקר שנערך בלוס אנג'לס ארה"ב התברר כי נוגדנים כנגד אנטיגנים במזונות יכולים לגרום למחלות ניווניות ואוטו אימיוניות כמו סוכרת, טרשת עורקים, דלקות, התנוונות עיצבית ומחלות אוטואימיוניות עיצביות. המחקר פורסם ב-  Nutrition & Metabolism (2009).

4. במחקר שנערך באוסטריה, התברר כי לילדים ומתבגרים בעלי משקל עודף יש רמות גבוהות יותר של נוגדני IgG כנגד אנטיגנים במזונות בהשוואה לילדים עם משקל תקין. נוגדנים אלו קשורים באופן ישיר לדלקת סיסטמטית בעורקי הצוואר ועורכי הלב הגורמת להתפתחות של טרשת עורקים והשמנה. המחקר פורסם ב-  Exp. Clin. Endocrinol Diabetes (2008).

5. במחקר שנערך בציריך שוויץ, התברר כי קיים הבדל משמעותי במספר נוגדנים מסוג IgG בסרום הדם בין חולי קרהון וקבוצת הביקורת הבריאה. הורדת צריכת המזונות להם נמצאה רגישות גרמה לירידה בכאבי הבטן ולשיפור איכות החיים של המטופלים. המחקר פורסם ב-  Digestion (2010).

6. במחקר שנערך בסין, התברר שכתוצאה מהורדת צריכת מזונות להם נמצאה רגישות בבדיקת IgG של חולים הסובלים ממעי רגיז, לאחר 12 שבועות, היה שיפור משמעותי בכאבי הבטן, תדירות הופעת שילשולים ובהרגשה הכללית בהשוואה למצבם ההתחלתי. המחקר פורסם ב-  J. Int. Med. Res. (2012).

7. במחקר שנערך בבריטניה, התברר שכתוצאה מהורדת צריכת המזונות להם נמצאה רגישות בבדיקה לנוגדני IgG של חולים הסובלים ממעי רגיז, היה שיפור משמעותי (לאחר 12 שבועות) בכל התסמינים של המחלה בהשווואה למצבם ההתחלתי מסקנת החוקרים: הימנעות ממזונות בהסתמך על בדיקת נוגדני IgG יכולה להיות אפקטיבית בהורדת התסמינים של סובלים ממעי רגיז. המחקר פורסם ב-  Gut (2004).